<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער ששי</h1>
<h2>דף יא.</h2>
אין פולין לאור הנר ואין קורין, ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו שני בתים זעג"ז והנר בעליונה לא יקרא ולא יפלה לאורה בתחתונה, גזירה שמא ישכח ויטה. ואם היו שנים קורין בענין אחד מותרין לקרא לאור הנר, שכל אחד מהם מזכיר חבירו אם שכח. אבל לא בשני ענינים שכל אחד מהם טרוד בענינו, לר"ם. ואדם חשוב שאין דרכו להטות, מותר לקרות אפילו יחיד. וכתבו קצת מן הגדולים שביום הכפורים מותר לשליח [צבור לקרא] לאור הנר ביחידות, שאותה שעה אדם חשוב הוא. ועוד שכולם עוסקים בענים אחד וכל אחד ואחד מזכיר חבירו. והר"ם לא הביא דבר זה ואם היה אדם חשוב מותר. ולא ירדנו לסוף דעתו. [ונראה] מפני שמצאנו באחד מן החכמים שאמר אני אקרא ולא אטה וקרא והטה, מפני זה לא כתב הר"ם אדם חשוב מותר. ויש מי שכתב שיחיד קורא לבדו לאור הנר, והוא שאחד יעמוד שם עמו ויזכירהו אם יבוא להטות. ולא אסרו אלא בשני בני אדם שקורין בשני ענינים שכל אחד טרוד בעניניו. ויש מי שכתב שבליל הפסח שחל להיות בשבת מותר היחיד לקרא ההגדה לבדו, והוא שיש שם נשים וטף, שכולם עיניהם נשואות לקורא ויזכירוהו אם בא להטות. ובמדורה אפילו עשרה בני אדם קורין כאחד אסור, מפני שהיא סמוכה להם וההטיה מצויה במדורה, שאינה מאירה כמו הנר.
התינוקות קורין לפני רבן לאור הנר מפני שהרב משמרן. אבל הוא לא יקרא מפני שאין אימתן עליו. ויש לו לראות בספר לאור הנר, עד שיראה ראש הפרשה שהוא צריך לקראתה ואחר כך נותן הספר בידם והם קורין לפניו, לר"ם. ויש מי שכתב ששליח צבור יכול לסדר פרשיותיו שעתיד לקרא למחר. ולא נתברר לי. ויש מן הגדולים שכתב שמותר לעיין בספר בלא קריאה, כדרך שאמרו בחזן שרואה בספר ראשי פרשיותיו בלא קריאה ומסדרן לתינוקות. וזה אינו נראה, כי המעיין בספר צריך עיון להבין מה שקורא בלבו, וחוששין שמא יטה כדי לעיין ולדקדק יפה, מה שאין כן בחזן המסדר פרשיות שאין צריך עיון רב. ויש מן הגדולים שכתב שני בני אדם אסורין לפלות ביחד בבגד אחד, שזה מעיין בצד אחד וזה מעיין בצד אחר, ואינו דומה לשנים קורין בספר בענין אחד שהם נסמכים יחד בקריאה וכל אחד עינו על חברו. ודבר של טעם [הוא]. ויש מי שמתיר דבר זה, והוא שיסכימו ביניהם שיזכיר האחד על חבירו. ויראה לי שגם זה אסור, שהמפלה כלים וכיוצא בזה עינו לפלות הבגד ואינו משגיח במה שעושה חברו. אבל אם אחר עומד עליהם לשמרם, בזה יראה שמותר.
<h2>דף יב.</h2>
כלים הדומים זה לזה ואינם ניכרין אלא בעיון הרבה אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהם שמא (ישהה) [ישכח] ויטה. לפיכך שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר מפני שאינו (קבוע אסור לו לבדוק) מכירן בין בנר של שמן בין בנר של נפט שאורו רב. אבל שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות וקערות מפני שאינו צריך עיון הרבה. ואם היה נר של שמן זית אין מורין לו לבדוק אעפ"י שהוא מותר, גזירה שמא יסתפק ממנו. לר"ם. והרי"ף פסק ששמש קבוע בודק בשל שמן, ואין מורין כן לכתחלה, ולאור הנר של נפט שאורו רב בודק אפילו שמש שאינו קבוע, אבל לא בשל שמן. ויש מן הגדולים שפסק בין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע מותר לבדוק לאור הנר של נפט. אבל בשל שמן שמש קבוע אסור מפני שאימת רבו עליו ויבוא להטות כדי שיבדוק יפה. ושמש שאינו קבוע בודק, ואין מורין כן לכתחלה.
<h2>דף יב:</h2>
מותר להשתמש בנר בשבת, והוא שלא יהיה הדבר צריך עיון הרבה, אבל דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר גזירה שמא יטה, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק שאעפ"י שאסור לעיין ולבדוק דבר לאור הנר, מותר להסתכל במה שבכוס ובמה שבקערה [אם יש שם דבר מאוס] ואינו חושש. לא גזרו בדבר זה, מפני שזה נעשה לפי שעה. ויש מי שפסק שמפני הנקיות התירו דבר זה, לפיכך מותר לקנב את הירק אעפ"י שצריך עיון הרבה, וכן כל כיוצא בזה. ויש מי שאוסר דבר זה, ולא התירו אלא בדבר הנעשה לפי שעה, וזה נראה עיקר.
<h2>דף כא.</h2>
פתילה שמדליקין בה בשבת אין עושין אותה בדבר שהאור מסכסך בו כגון שער וצמר משי ופשתן שלא נפיץ וסיב של דקל ומיני העץ הרכים וכיוצא בהן, אלא מדברים שהאור נתלית בהן כגון פשתה נפוצה ובגד שש וצמר גפן וכיוצא בהם. והמדליק צריך שידליק ברוב מן הפתילה. הכורך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו, אם להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה אסור, אם להקשות את הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה מותר. לר"ם. נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק בלילי שבת, לר"ם. וכן נותנין טיט וחרסית תחת הנר ערב שבת עם חשכה כדי שיהא הולך ודולק בליל שבת בכל הפתילות שאין מדליקין בהן בשבת עושים מהם מדורה [בין] להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין על גבי מדורה בין על גבי קרקע, ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר בלבד. לר"ם. (כל הפתילות שמדליקין בהן בשבת עושין מהן מדורה) שמן שמדליקין בו בשבת צריך שיהא נמשך אחר הפתילה. אבל שמנים שאין נמשכים אחר הפתילה כגון זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחלב אין מדליקין בהם. ומפני מה אין מדליקין בפתילות שאין האור נתלית בהן ולא בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה, גזירה שמא יהיה אור הנר אפל ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שלא אסרו שעוה אלא כשמשים אותה ניתכת לשם שמן. אבל לעשות פתילה משעוה, אעפ"י שאין שם אלא שעוה בלבד, השמן נמשך אחר הפתילה ההיא ומותר. וזה אינו נראה, שאין האור נתלה ואין השמן נמשך בפתילה כזאת. ויש מי שאמר נרות של שעוה מותר להדליק בהן. וכן הדין בנרות של חלב או של זפת, ולא נאסרו אלא לשמנים. ורבים מן הקודמים היו מוחין בדבר זה מפני שצריך למחטן תמיד, וגזירה שמא ימחוט אותם. והרי"ף אסר זה בתשובת שאלה. ויש מי שאמר שמותר לעשות אותו כמין פתילה עם צמר גפן וכיוצא בו, ולשומו תוך הנר שיש בו שמן. וזה נראה.
חלב שהתיכו וקרבי דגים שנמוחו נותן לתוכן שמן כל שהו ומדליק. אבל שמנים שאין מדליקין בהם אפילו עירבן בשמנים שמדליקין מהן לא ידליק מפני שאין נמשכין. לר"ם. יש מי שכתב שחלב מבושל דינו כחלב שהותך ומדליק בו כשעירב בו שמן. וזה אינו נראה, שחלב מבושל נקרש ונקפה אחר הבישול, ולא יועיל בזה תערובת השמן למשכו אחר הפתילה. אבל כשהוא מהותך לחלקים דקים הוא נמשך עם תערובת שמן אחר הפתילה.
<h2>דף כד:</h2>
אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע, שמא יניחנו ויצא, וחובה עליו לישב לאור הנר. ולא בצרי מפני שהוא עץ ויבוא לידי סכנה. ולא בנפט לבן אפילו בחול מפני שהוא טוב גזירה שמא יקח ממנו מן הנר, ועוד מפני שהוא עף ויבוא לידי סכנה. לר"ם. מדליקין בשמן שומשמין, והוא זרע הנקרא כן בלשון הלועזות. ובשמן דגים. ובשמן צנונות. ובשמן פקועות, והוא שמן הנעשה מדלעת מדברית וכיוצא בהם. אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד.
<h2>דף כה:</h2>
הדלקת נר בשבת חובה, והוא מכלל עונג שבת וכבודו. כתב הר"ם אינה רשות שאם רצה מדליק רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אותה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות ונטילת ידים לאכילה, אלא חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להניח נר בבתיהם דלוק בשבת. ואפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליקו שזה בכלל עונג שבת הוא. וחייב לברך קודם הדלקה בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר שבת. והדלקת נר קודמת לקידוש היום. לפיכך מי שאין לו מעות אלא כדי לקנות אחת מהן, הדלקת הנר קודמת מפני שלום הבית. והזהיר בהדלקת נר שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים. מצוה זו מוטלת על הנשים יותר מן האנשים מפני שהן מצויות בבית. ואם אינן זהירות בהדלקת נר שבת ענשן מרובה. וצריך אדם שיאמר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה הדליקו את הנר. וכן צריך להזהירם ולהזכירם אם הניחו עירוב למה שצריך, ואם עישרו מה שצריך לעשר. וצריך שיאמר דברים אלו בנחת. וצריך להדליק מבעוד יום קודם שתשקע החמה. ואם הדליק ועוד היום גדול מותר לעשות מלאכה יש מי שכתב שהמדליק עצמו אסור במלאכה אחר שהדליק, ואעפ"י שעוד היום גדול, ולא נתברר לי. ספק חשכה ספק אין חשכה אין מדליקין את הנרות אפילו על ידי גוי ויש מי שפסק על ידי גוי מותר שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. וכן נראה.
<h2>דף כט:</h2>
לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר בשביל שיהא מטיף, ולא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה שתהא שואבת, גזירה שמא יקח מן השמן שבכלי, שהרי לא נמאס הנר. ואסור ליהנות בשבת מן השמן שהדליק בו, ואפילו נטף מן הנר, מפני שהוא מוקצה מחמת איסור. ואם חיבר הכלי שיש בו השמן אל הנר בסיד ובחרסית וכיוצא בהם מותר.
<h2>דף לד.</h2>
הדלקת נר בשבת חובה, והוא מכלל עונג שבת וכבודו. כתב הר"ם אינה רשות שאם רצה מדליק רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אותה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות ונטילת ידים לאכילה, אלא חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להניח נר בבתיהם דלוק בשבת. ואפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליקו שזה בכלל עונג שבת הוא. וחייב לברך קודם הדלקה בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר שבת. והדלקת נר קודמת לקידוש היום. לפיכך מי שאין לו מעות אלא כדי לקנות אחת מהן, הדלקת הנר קודמת מפני שלום הבית. והזהיר בהדלקת נר שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים. מצוה זו מוטלת על הנשים יותר מן האנשים מפני שהן מצויות בבית. ואם אינן זהירות בהדלקת נר שבת ענשן מרובה. וצריך אדם שיאמר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה הדליקו את הנר. וכן צריך להזהירם ולהזכירם אם הניחו עירוב למה שצריך, ואם עישרו מה שצריך לעשר. וצריך שיאמר דברים אלו בנחת. וצריך להדליק מבעוד יום קודם שתשקע החמה. ואם הדליק ועוד היום גדול מותר לעשות מלאכה יש מי שכתב שהמדליק עצמו אסור במלאכה אחר שהדליק, ואעפ"י שעוד היום גדול, ולא נתברר לי. ספק חשכה ספק אין חשכה אין מדליקין את הנרות אפילו על ידי גוי ויש מי שפסק על ידי גוי מותר שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. וכן נראה.
<h2>דף לה:</h2>
משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינוניים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום. והוא ספק יום ספק לילה, ודנין בו להחמיר בכל מקום. ולפיכך אין מדליקין בו. והעושה מלאכה [בין השמשות ב]ערב שבת [ובמוצאי שבת] בשוגג חייב חטאת מכל מקום. וכוכבים אלו לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים הנראים בלילה. ומשיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים הרי זה לילה. לר"ם. הר"ש כתב משתשקע החמה מתחלת שקיעת החמה ורבינו יעקב כתב מסוף שקיעת החמה ועדיין פני מזרח מאדימין. לביאור רבינו יעקב כל זמן שהחמה נראית הוא יום ברור. רבים מגדולי המפרשים פסקו שצריך להוסיף מחול על הקודש, והואיל ובין השמשות הוא ספק קודש צריך שיהיה התוספת קודם שקיעת החמה. ויש מי שאמר ששיעור התוספת שעה. והר"ם לא ביאר בשום מקום תוספת. ואולי דעתו שכל [תוספת] נכלל באיסור בין השמשות שהוא קודם שתשקע החמה, ומה שאמרו להוסיף מחול על הקודש הוא תוספת על מה שהוא לילה גמור. יש מן הגדולים שאמרו שאינו לילה גמור לענין היתר מלאכה [במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ולענין תענית במוצאי תשעה באב] עד שיראו שלשה כוכבים רצופים קרובים זה לזה. ויש מי שאמר כי אחר שיראו שלשה כוכבים גמורים באיזה מקום שיהיו [הרי] זה לילה גמור, וזה נראה עיקר.
כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהן שלש תקיעות בערב שבת ובמקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע לכל אנשי המדינה וכל אנשי מגרש שלה. תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות מלחרוש ומלעדור ומלעשות מלאכה שבשדה, ואין הקרובים רשאים ליכנס לעיר עד שיבואו רחוקים ויכנסו כולם בבת אחת, ועדיין החנויות פתוחות והתריסין מונחין. התחיל לתקוע תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין החמין והקדירות מונחות על גבי כירה. התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק את הנרות, ושהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ושובת. תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה, והשלישית תוקע אותה קרוב לשקיעת החמה. וכן תוקעין במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהם. לר"ם. יום הכפורים שחל להיות [בע"ש לא היו תוקעין. חל להיות] במוצאי שבת לא תוקעין ולא מבדילין יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין. חל להיות אחר השבת מבדילין ולא תוקעין.
<h2>דף מב:</h2>
אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו השמן, שהרי מבטל כלי מהכנו. ואם נתנו מבעוד יום מותר. ונותנין כלי תחת הנר בשבת לקבל בו ניצוצות, מפני שאין בהם ממש, והרי לא בטלו מלטלטלו. ואסור ליתן לתוכו מים אפילו מערב שבת מפני שהוא מקרב כיבוי הנצוצות. לר"ם.
<h2>דף מה.</h2>
נר שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ולנעול כדרכו, מפני שהוא מכבהו, אלא יזהר בשעה שפותח ובשעה שנועל. ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת כדי שתהא הרוח מנשבת בה, ואעפ"י שאין שם אלא רוח מצויה. ומניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע ואינו חושש. לר"ם.
<h2>דף קיד:</h2>
כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהן שלש תקיעות בערב שבת ובמקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע לכל אנשי המדינה וכל אנשי מגרש שלה. תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות מלחרוש ומלעדור ומלעשות מלאכה שבשדה, ואין הקרובים רשאים ליכנס לעיר עד שיבואו רחוקים ויכנסו כולם בבת אחת, ועדיין החנויות פתוחות והתריסין מונחין. התחיל לתקוע תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין החמין והקדירות מונחות על גבי כירה. התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק את הנרות, ושהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ושובת. תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה, והשלישית תוקע אותה קרוב לשקיעת החמה. וכן תוקעין במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהם. לר"ם. יום הכפורים שחל להיות [בע"ש לא היו תוקעין. חל להיות] במוצאי שבת לא תוקעין ולא מבדילין יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין. חל להיות אחר השבת מבדילין ולא תוקעין.
<h2>דף קכ:</h2>
נר שאחורי הדלת אסור לפתוח הדלת ולנעול כדרכו, מפני שהוא מכבהו, אלא יזהר בשעה שפותח ובשעה שנועל. ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת כדי שתהא הרוח מנשבת בה, ואעפ"י שאין שם אלא רוח מצויה. ומניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע ואינו חושש. לר"ם.
